פסק-דין בתיק ע"א 49506-05-11

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר יהושע רטנר) מיום 24.12.10 בתיק אזרחי 6572/07, לפיו נדחתה תביעת הנזיקין שהגיש המערער כנגד המשיבות עקב תאונת עבודה שאירעה למערער בתאריך 4.4.2001.

ב.         אלה העובדות הצריכות לעניין: המערער, יליד 1958, הוא מסגר במקצועו. בתאריך 4.4.2001 בשעה 12:30 עבד המערער בשירות מעבידתו המשיבה מס' 1 (להלן :"המשיבה") בעבודות רתכות בתוך מיכל ענק. לפתע, כך נטען בסעיף 4 של כתב התביעה, נפגע המערער ממוט ברזל שהכה בעוצמה בפניו, והמערער נפצע.

ג.          המשיבה נמנעה מלהתגונן כנגד התובענה. כתב הגנה הוגש על ידי המבטחת של  המשיבה, דהיינו המשיבה מס' 2, אשר טענה כי היא מכחישה את עצם האירוע, וכן הוסיפה וטענה שלא התמלאו תנאים הקבועים בחוק להחלת חבות כלשהיא עליה וכי דין התביעה נגדה להידחות או להימחק על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות.

המשיבה מס' 2 גם טענה שקמה לה הזכות להתנער מן הכיסוי הביטוחי עקב הפרת הוראות הדין או תנאי הפוליסה ובפרט אי מתן הודעה על המקרה בתוך זמן סביר.

ד.         המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ואישר למערער תקופת דמי פגיעה של שישה חודשים (5.4.01 עד 3.10.01 מוצג נ/4) ולאחר מכן נכות צמיתה של 5% בתוקף מיום 4.10.01 לפי סעיף 59(ב) של מבחני הביטוח הלאומי (מצב לאחר חבלה באזור עין וגבה שמאלית) - מוצג נ/1.

ה.         נוכח הפער המשמעותי בין חוות דעתו של המומחה מטעם המערער לעומת המומחה מטעם המשיבה מס' 2 מינה בית משפט קמא את רופא העיניים, פרופ' ב. מילר, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 26.1.09 קבע פרופ' ב. מילר שאין כל דרך לקשור בין מכה ממוט ברזל בגבת העין השמאלית שגרמה לדימום תת לחמיתי קטן, ללא כל פגיעה אחרת בעין או בדרכי הדמעות, ל"התקפי" הגירוי הלחמיתי והדמעת באותה עין, כפי שמלין המערער, וזאת גם אם תופעות אלה אמיתיות, ואולם לפי מסקנת המומחה הרפואי אין הן קשורות לתאונה המצערת שאירעה ביום 4.4.01.

ו.          לקראת שמיעת העדויות הגיש המערער תצהיר עדות ראשית בצירוף מסמכים, לתמיכה בטענתו הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק (ת/1).

המערער היה העד היחיד ונחקר בישיבת בית משפט קמא מיום 23.12.10 בחקירה נגדית על תצהירו על ידי ב"כ המשיבה מס' 2. לאחר מכן סיכמו ב"כ שני הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

ז.          בפסק דינו מיום 24.12.10 קבע בית משפט קמא שעדות המערער , שהיא עדות יחיד של בעל אינטרס בתוצאות המשפט, אינה בסיס מספיק לקבלת התביעה. לא הובאו ראיות כלשהן זולת עדות המערער, דבר המחליש את התביעה ונזקף לחובת המערער. עוד נקבע שהמערער לא הביא ראיות משכנעות שהמשיבה התרשלה או שיש קשר סיבתי בין התרשלות כלשהיא של המשיבה לבין אירוע התאונה.

ח.         בית משפט קמא הוסיף וציין בפסק דינו כי המערער טען שברזלי הזווית במיכל הותקנו בצורה לא נכונה, או שהריתוך לא היה מספיק, ולכן אלה השתחררו ופגעו בו, אך בית משפט קמא העיר שאלה השערות גרידא מבלי שהמערער הביא ראיות לסיבת השתחררות ברזלי הזוית, ולמעשה לא הוכיח המערער שהמשיבה התרשלה, ומה היה עליה לעשות ולא עשתה.

בית משפט קמא הוסיף וציין שהמערער לא הוכיח שנפגע מחמת סביבת עבודה לא בטוחה או שהמשיבה הפרה את הוראות החוק או שלא סיפקה ציוד מגן מתאים.

המערער הודה, כך כתב בית משפט קמא, שבקרבתו בעת התאונה היו אנשים נוספים שהושיטו לו סיוע, דהיינו, מנהל העבודה ועובדים נוספים שהמערער יכול היה לזמנם לעדות, אך הוא לא עשה כן.

המערער גם נמנע מלהציג כראיה חוות דעת של מומחה בטיחות לתמיכה בטענותיו בשאלת החבות, דבר הנזקף לחובתו.

בית משפט קמא העיר גם שתביעתו של המערער הוגשה בשיהוי של כמעט 6 שנים מהתרחשותה וגם דבר זה נזקף לחובת המערער ומחליש את גרסתו, וכאמור מדובר בעדות יחידה של בעל אינטרס בתוצאות המשפט, לפיכך נדחתה התביעה.

ט.         על כן מונח בפנינו ערעורו של המערער הטוען שעדותו היתה מהימנה והיא לא נסתרה בחקירה הנגדית או בכל ראיה מטעם המשיבות. עדות המערער לגבי נסיבות פגיעתו בתאונה נתמכה, כך נטען, במסמכי המוסד לביטוח לאומי, וכן בתיאור נסיבות אירוע התאונה כפי שמופיע במסמכי המוסד לביטוח לאומי.

י.          המערער טוען שהוא העיד כי המעביד הורה לו להיכנס לתוך המיכל לצורך ריתוך, בעוד שעבודות התקנת זוויות הברזל במיכל מבוצעות על ידי עובדים אחרים של המשיבה, וגרסתו זו, כך נטען, לא נסתרה.

י"א.      לטענת המערער היה על בית משפט קמא לדון בהעברת נטל הראיה על יסוד הכללים של "הדבר מדבר בעד עצמו" ו/או "דבר מסוכן".

עוד טוען המערער שאי הבאת העדים שהיו בסביבת אירוע התאונה נובע מכך שהמערער עבד אצל המשיבה כחודש ומחצה בלבד לפני התאונה ואין הוא מכיר את שמות העובדים למעט מנהל העבודה.

מוסיף המערער שבית המשפט התעלם מכך שהמשיבות נמנעו מהבאת ראיות ו/או עדים שהיו בשליטתן ושהיו רלוונטיים לתביעה.